<h1>ספר מצות זמניות הלכ' יוה"כ שער שני</h1>
<h2>דף נד:</h2>
ושאר הענויים, ר"ל רחיצה וסיכה ונעילת סנדל ותשמיש המטה אינו חייב כרת. אבל מי שעבר ועשה אחד מהן, איסורא [עבד] ומכין אותו מכת מרדות. ונאמר ברחיצה [ע"ז ע"ב] אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו. ואם היה מלוכלך בטיט או בצואה ירחוץ כדרכו ואינו חושש. ולהרחיק זו מאד אמרו [פסחים נ"ד ע"ב], אסור להושיט אצבעו במים ביוה"כ. ויש רשות לאשה לרחוץ ידה לתת פת לתינוק קטן, והטעם לזה משום רוח רעה היורדת על היד. והוא שאמרו [ע"ז ע"ב] מדיחה אשה ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק מ"ט משום שיבתא. ופירושו בזה מה שאמרנו. ויש לו לאדם לשרות מפה במים מעיוה"כ ומקנח בה למחרת ידיו ופניו. וזהו שאמרו [ע"ח ע"א] מטפחת היתה לו לר' יהושע בן לוי, ערב ט' באב שורה אותה במים ומקנח בה פניו ידיו ורגליו, עיוה"כ שורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובים, למחר מעבירה ע"ג עיניו ואינו חושש. וטעם עשות אותה כמין כלים נגובים, שיסחטנה מבעוד יום מפני שאסור לסחוט אותה ביוה"כ.
